השלכות מע"מ ברכישת דירה למגורים על ידי חברה - הבחנה בין עוסק במקרקעין לבין חברה העוסקת בתחומים אחרים
Newsletter Edition 94 – 9/10/2020
רכישת דירה למגורים על ידי חברה עשויה לעורר שאלות מס ערך מוסף מורכבות, החורגות מן התמונה המוכרת בעסקאות רכישה על ידי יחידים. בעוד שבעיני רבים דירה למגורים נתפסת כנכס "פרטי" או "צרכני", כאשר הרוכשת היא חברה הרשומה כ"עוסק" לצרכי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, התשובה לשאלות כגון האם יחול מע"מ? האם ניתן לנכות מס תשומות? ומהן חובות הדיווח החלות על העסקה? תלויה במכלול רחב של נסיבות – טיב עיסוקיה של החברה, אופי השימוש בדירה, זהות המוכר, וסיווג העסקה לצרכי מע"מ.
בסקירה זו נתמקד ברכישת דירת מגורים מידי אדם פרטי תוך ביצוע הבחנה בין רוכשת שהיא חברה המוגדרת כעוסק במקרקעין לבין רוכשת שהיא חברה ואמנם מסווגת כעוסק לצרכי מע"מ, אך אינה עוסקת במקרקעין אלא בתחומי פעילות אחרים.
עצם היות הרוכש "עוסק" אינו מבטיח ניכוי תשומות
חברה עשויה להיות רשומה כעוסק על פי הדין, אך אין משמעות הדבר שכל מע"מ המשולם על ידה מותר בניכוי. בדיני המע"מ, זכות ניכוי תשומות נבחנת לפי הקשר בין התשומות לבין העסקאות החייבות במס שמבצע העוסק (הקבלה בין הכנסות להוצאות), וכן לפי מהות הנכס או השירות שנרכש והשימוש שנעשה בהם בפועל.
לכן, כאשר חברה רוכשת דירה למגורים, יש להבחין בין שני מישורים נפרדים אך קשורים:
- צד העסקה – האם המכר לחברה הוא עסקה חייבת במע"מ, ואם כן באיזה אופן.
- צד התשומות – האם החברה הרוכשת רשאית לנכות את מס התשומות הגלום ברכישה ובהוצאות הנלוות.
ההבחנה בין שני המישורים חשובה במיוחד, שכן ייתכנו מצבים שבהם המוכר יחויב במע"מ בגין המכירה, אך הרוכשת לא תוכל לנכות את מס התשומות, כך שמרכיב המע"מ יהפוך מבחינתה לעלות כלכלית מלאה.
חברה שהיא עוסק במקרקעין
כאשר החברה הרוכשת היא חברה שעיסוקה במקרקעין – כגון יזמות, בנייה, מסחר במקרקעין, רכישה לצורכי השבחה ומכירה, או פעילות עסקית שוטפת בתחום – ניתוח סוגיות המע"מ נעשה מתוך נקודת מוצא שלפיה הנכס עשוי להשתלב במהלך העסקים הרגיל שלה.
א. צד העסקאות
השאלה הראשונה היא מה טיבה של העסקה עצמה. אם הדירה נרכשת כחלק ממלאי עסקי, לצורך מכירה, השכרה במסגרת פעילות עסקית חייבת, או שימוש מסחרי אחר במערך הפעילות של החברה – לרכישה עשויה להיות זיקה ישירה לעסקאות עתידיות החייבות במע"מ. במצבים כאלה, ובכפוף לנסיבות הספציפיות, החברה תבקש בדרך כלל לראות ברכישה חלק ממערך עסקיה.
עם זאת, גם אצל עוסק במקרקעין יש לבחון בזהירות את ייעוד הדירה. דירה המוחזקת כדירת מגורים "רגילה", דירת אירוח, דירה לשימוש בעלי מניות, או נכס שנרכש למטרה מעורבת, עלולה לעורר קושי ביחס לטענה כי מדובר בתשומה המשמשת לעסקאות חייבות בלבד.
ברכישה מעין זו, החברה (שהיא עוסק במקרקעין) תפיק חשבונית הערוכה על שמה – 'חשבונית עצמית'.
ראוי להזכיר מקרה ייחודי יותר לחברה המוגדרת 'עוסק במקרקעין'. כאשר דירה נרכשה ונמכרה לאחר מכן, כאשר מדובר על אותה דירה ללא שינויים משמעותיים בה, יחול הסדר מס עסקאות מיוחד מכוח הדין. מע"מ יוטל רק על ההפרש שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה, ולא כל כלל המחזור של העסקה. יש לציין שגם אם החברה נמנעה מקיזוז מע"מ תשומות באמצעות החשבונית העצמית שהופקה על ידה, אין הדבר גורר אוטומטית אי החלת ההסדר האמור.
מצב זה משתלב בצורה הולמת בעניינה של חברה שעיסוקה רכישה, השבחה ומכירה של דירות למגורים. עם זאת, למשל, כאשר חברה רוכשת דירה המצויה על קרקע מסוימת, הורסת את המבנה הקיים עליה על מנת לבנות עליה מבנה שבו דירות חדשות לצורך מכירתן, המע"מ יוטל באופן מלא וסדיר, ללא סייגים או חריגים.
ב. צד התשומות
כאשר עוסק במקרקעין רוכש דירה למגורים לצורך עסקו, עשויה להתעורר טענה לניכוי מס תשומות, אך זכות זו אינה אוטומטית. בין היתר, יש לבחון:
- האם הדירה נרכשה לצורך ביצוע עסקאות חייבות במס.
- האם מדובר בנכס המשמש בפועל לעסקה חייבת, או שמא בנכס בעל אופי פרטי או צרכני.
- האם השימוש העתידי בדירה יהיה השכרה, מכירה, החזקה זמנית, או שימוש מעורב.
- האם קיימות הוראות בדין או בפסיקה המגבילות ניכוי תשומות בקשר לדירת מגורים.
בפרקטיקה, מקום שבו הדירה מיועדת למגורים, רשויות המס בוחנות בקפדנות את שאלת ניכוי התשומות, ולעיתים יידרש ביסוס ממשי לכך שהנכס נרכש ומשמש בפועל במסגרת הפעילות העסקית החייבת במס.
ככל והדירה שנרכשה משמשת לקיומן של עסקאות חייבות במס, החברה תוכל לקזז את התשומות שחויבה בהן באמצעות החשבונית העצמית שהפיקה (ראה לעיל), כך שהתוצאה הכלכלית היא 'אפס' (מתבצע 'קיזוז פנימי' בדיווח התקופתי).
ג. שימוש עתידי בדירה
גם לאחר הרכישה, לא די בכוונה המוצהרת. השימוש בפועל בדירה עשוי להשפיע על תוצאת המע"מ. אם חברה ניכתה מס תשומות בטענה כי הדירה משמשת לפעילותה העסקית, אך בפועל הדירה הושכרה למגורים, הועמדה לשימוש בעל שליטה, או יועדה לשימוש אחר שאינו חייב במס, עשויה להתעורר טענה להשבת מס התשומות, התאמת דיווחים, ואף חשיפה להפרשי מס, ריבית וקנסות.
לעומת זאת, אם החברה לא ייעדה את הדירה שנרכשה לעסקיה כלל, אלא נעשה בה שימוש אחר, דינה של מכירה עתידית משתווה לעוסק שאינו במקרקעין. היינו, מכירתה בעתיד תהיה פטורה לחלוטין ממע"מ, מכוח הוראה ספציפית בדין לגבי כך, ובכפוף לאי ניכוי מס תשומות בעת רכישתה (וגם, מפאת תחולת עיקרון העל במע"מ ובדיני המיסים באופן כללי – הקבלת הכנסות להוצאות).
חברה שאינה עוסק במקרקעין – אלא עוסק בתחומים אחרים
הסיטואציה המורכבת ביותר מתעוררת כאשר החברה הרוכשת היא אמנם עוסק לצרכי מע"מ, אך תחום עיסוקה כלל אינו נדל"ני - למשל, חברת תוכנה, תעשייה, ייעוץ, מסחר, שירותים, או החזקה.
במקרה כזה, עצם העובדה שהחברה היא "עוסק" אינה יוצרת כשלעצמה זיקה מספקת בין רכישת דירה למגורים לבין עסקאותיה החייבות במס.
א. צד העסקאות
במקרה של חברה שאינו עוסק במקרקעין, ככל הנראה דירת מגורים לא נרכשת כחלק ממלאי עסקי, לצורך מכירה, השכרה במסגרת פעילות עסקית חייבת, או שימוש מסחרי אחר במערך הפעילות של החברה – ולכן ברכישה כזו עשויה להיות זיקה חלשה לעסקאות עתידיות החייבות במע"מ.
גם אצל עוסק שאינו במקרקעין יש לבחון בזהירות את ייעוד הדירה.
ברכישה מעין זו, החברה (שהיא אינה עוסק במקרקעין) תפיק חשבונית הערוכה על שמה – 'חשבונית עצמית'.
ב. צד התשומות
ככלל, מקום שבו דירה למגורים נרכשת על ידי חברה שאינה עוסק במקרקעין, הקושי המרכזי הוא להראות שהרכישה משמשת את העסקאות החייבות שלה. קושי זה מתחזק במיוחד כאשר הדירה מיועדת לאחת מן המטרות הבאות:
- מגורי בעל שליטה או עובד.
- החזקה פסיבית.
- השכרה למגורים.
- שימוש מעורב, עסקי ופרטי.
- השקעה שאינה חלק אינטגרלי מן הפעילות העסקית החייבת.
במצבים אלה, קיימת סבירות גבוהה כי מס התשומות לא יותר בניכוי, כולו או חלקו, שכן הקשר בין רכישת הדירה לבין הפעילות העסקית החייבת עשוי להיחשב חלש, עקיף, או בלתי מספק.
גם אם החברה מבקשת לטעון כי הדירה נרכשה "לצרכי העסק", יש לבחון מהו השימוש הקונקרטי בנכס, כיצד הוא תומך בעסקאות החייבות, והאם מדובר בשימוש אמיתי, שוטף ומתועד, ולא בשימוש פרטי מוסווה.
ככל וקיזוז מע"מ התשומות נשלל מהחברה (שהיא עוסק שלא במקרקעין), מכירתה בעתיד תהיה פטורה לחלוטין ממע"מ, מכוח הוראה ספציפית בדין לגבי כך (וגם, בגלל תחולת עיקרון העל במע"מ ובדיני המיסים באופן כללי – הקבלת הכנסות להוצאות).
רכישת דירת מגורים והשכרה לצרכי מגורים – הממשק בין עוסק במקרקעין לזה שאינו
נקודה מהותית ורגישה בניתוח היא אופי העסקה העתידית שתבוצע באמצעות הדירה, או אופי השימוש העתידי, בהתאם למקרה.
כאשר הדירה משמשת להשכרה למגורים, יש לבחון את סיווג ההשכרה במע"מ ואת השלכתו על זכות הניכוי. ככלל, מקום שבו השימוש בדירה אינו מוביל לעסקאות חייבות במס, היינו מוביל לעסקאות שאינן מקנות זכות לניכוי מס תשומות, הדבר משליך ישירות על האפשרות לנכות מס תשומות בגין הרכישה ובגין הוצאות שוטפות.
אי לכך, כאשר חברה רוכשת דירת מגורים מיחיד שהחזיק בה באופן פרטי, ועתידה להשכירה למגורים, קיזוז התשומות לא יתאפשר כמעט באופן וודאי. זאת, מאחר והשכרה של דירת מגורים פטורה ממע"מ על פי הדין.
על אף זאת, בצד העסקאות, על החברה יהיה הצורך להפיק חשבונית הערוכה על שמה (חשבונית עצמית), וכתוצאה מכך החברה תתחייב במס עסקאות, כאשר כזכור, מנגד לא יתאפשר קיזוז התשומות. האמור הוא בדרך כלל בניגוד לתפיסה הרווחת לגבי 'חשבונית עצמית' – שזו מאפשרת 'משחק סכום אפס'.
האמור בחלק זה נכון גם בהינתן שמדובר על עוסק במקרקעין וגם בהינתן שמדובר על עוסק בכל תחום אחר.
כעצה פרקטית, לאור האמור לעיל, אם בידיכם חברה הפעילה בתחום מסוים (במקרקעין או שלא במקרקעין), ובכוונתכם לרכוש דירת מגורים על מנת להשכירה לטווח ארוך, עדיפות משמעותית תהיה שלא לעשות מהלך זה באמצעות החברה הקיימת שבידיכם. נכון יותר יהיה להקים חברה חדשה ובאמצעותה לרכוש את הדירה ולהשכירה. במצב זה, לא רק שאין להפיק חשבונית עצמית (כתזכורת, חשבונית עצמית מגלמת בתוכה עלות כלכלית של מע"מ עסקאות, לצד אי וודאות באשר לקיזוז מע"מ תשומות) בעת רכישת הדירה מיחיד פרטי, אין גם כלל הצורך לפתוח תיק מע"מ מכוח תקנות מע"מ העוסקות בדיני הרישום ולדווח על כך.
הוצאות נלוות ותשומות שוטפות
הדיון אינו מסתיים ברכישת הדירה עצמה. גם הוצאות נלוות עשויות לעורר שאלות ניכוי, לרבות:
- שכר טרחת עורכי דין
- דמי תיווך
- שכר שמאי ויועצים
- עלויות שיפוץ והתאמה
- תחזוקה, ניהול ותפעול
ככלל, דינן של הוצאות אלה ייגזר במידה רבה מדינה של העסקה העיקרית ומאופי השימוש בדירה. אם הדירה אינה משמשת לעסקאות חייבות, גם מס התשומות הגלום בהוצאות הנלוות והשוטפות עלול שלא להיות מותר בניכוי.
כאשר השימוש בדירה מעורב – בחלקו עסקי ובחלקו אחר – עשויה להתעורר שאלת ייחוס התשומות וחלוקתן, ולעיתים תידרש מתודולוגיית ייחוס סבירה, עקבית ומתועדת.
היבטי דיווח – חשיבות פרקטית מהותית
לצד שאלות המהות, קיימת חשיבות רבה גם לאופן הדיווח למנהל מע"מ.
בין היתר, יש לתת את הדעת לנושאים הבאים:
- האם הוצאה לחברה חשבונית מס כדין, והאם החשבונית משקפת נכונה את זהות הצדדים ואת מהות העסקה?
- האם החברה כללה את מס התשומות בדוח התקופתי? ואם כן – על בסיס ניתוח מבוסס ומתועד
- האם קיים תיעוד מספק לייעוד הדירה ולשימוש בפועל?
- האם חל שינוי בשימוש בנכס לאחר הרכישה, באופן המחייב בחינה מחודשת של הדיווח?
- האם בוצע ייחוס נכון בין שימוש חייב לבין שימוש שאינו מקנה זכות לניכוי?
- האם הדיווחים החשבונאיים, ההסכמיים והמיסויים עקביים זה עם זה?
במקרים רבים, מוקד הסיכון אינו נעוץ רק בשאלה אם העמדה המהותית נכונה, אלא גם בשאלה אם ניתן להוכיח אותה באופן מסודר בזמן ביקורת. רכישת דירה למגורים על ידי חברה מאת יחיד היא פעולה שרשויות המס נוטות לבחון בזהירות, במיוחד כאשר הדירה אינה משתלבת באופן ברור בליבת הפעילות העסקית של החברה.
דגשים בניסוח ההסכם ובבדיקות מקדמיות
עוד לפני החתימה על הסכם הרכישה, מומלץ לבחון:
- מיהו המוכר ומהו מעמדו לצרכי מע"מ?
- האם המחיר בהסכם הוא כולל מע"מ או בתוספת מע"מ כדין?
- מהו השימוש המתוכנן בדירה, וכיצד הוא משתלב בפעילות החברה?
- האם לחברה קיימת תשתית עובדתית ומשפטית לניכוי מס תשומות?
- כיצד תטפל החברה בהוצאות הנלוות ובדיווח השוטף?
- האם נדרש מנגנון חוזי המתייחס לשינוי בשיעור המע"מ או למחלוקת עתידית ביחס לסיווג העסקה?
סיכום
רכישת דירה למגורים על ידי חברה מחייבת בחינה זהירה ונפרדת של צד העסקאות ושל צד התשומות. ההבחנה המרכזית היא בין חברה שהיא עוסק במקרקעין, אשר עשויה בנסיבות מסוימות לבסס זיקה עסקית מובהקת יותר לרכישה, לבין חברה שהיא אמנם עוסק, אך פועלת בתחומים אחרים – שאז הקושי בניכוי מס תשומות, וביסוס הקשר לעסקאות חייבות במס, עשוי להיות משמעותי הרבה יותר.
בכל אחד מן המצבים, יש לייחס חשיבות מיוחדת לזהות המוכר, לייעוד הדירה, לשימוש בפועל, לניסוח ההסכם, להוצאות הנלוות ולאופן הדיווח בדוחות התקופתיים. מאחר שמדובר בתחום שבו הסיווג העובדתי והמשפטי הוא קריטי, תכנון מוקדם וליווי מקצועי עשויים לצמצם חשיפות מס ולהקטין מחלוקות עתידיות מול רשות המסים.

