חברות ארנק עתירות פעילות יגיעה אישית בינלאומית

Newsletter Edition 87– 30/12/2025

רקע כללי 

'חברת ארנק' הוא כינוי למקרה שבו אדם (או מספר מצומצם של יחידים) בוחר לפעול באמצעות חברה בע"מ ("בעל השליטה") חלף קיום פעילותו כיחיד. מצבם המיסויי של שני אלו שקול. היינו, היחיד יידרש לתשלום מס בשיעור שולי גבוה. ההקבלה המיסויית למצב זה היא חברה המשלמת מס חברות על רווחיה ובעל השליטה נדרש לשלם מס נוסף בגין הדיבידנד שיחולק לו. בכך, מושגת השקילות המיסויית בין מי שבחרו לפעול כיחידים לבין מי שבחרו לפעול באמצעות חברה בבעלותם. 

ובכל זאת, ההבדל בין היחיד לבעל השליטה, הוא שבעל השליטה שולט על עיתוי חלוקת הדיבידנד, שתניב עוד מס לקופת המדינה ולמעשה תשווה בקירוב את מצבו ליחיד. 

לדעת המחוקק הישראלי זוהי הפרה של עיקרון המיסוי הדו-שלבי, ולכן, אינו עוד מצב לגיטימי. אי לכך, בוחר המחוקק הישראלי להתעלם מקיומה של החברה ולייחס לבעל השליטה את הכנסת החברה ולמסותו ככל יחיד בהתאם. 

בתחילה, הוראות החוק כוונו ליחידים בעלי פעילות מסוימת או שלה מאפיינים מסוימים, אולם בשנת 2025, נוצר הסדר חדש של חברת ארנק, על פיו הכנסתה של החברה מופקת מפאת יגיעתו האישית של בעל השליטה בה. הגדרה זו רחבה וכוללת תחתיה נותני שירותים רבים. 

עניינה מוסדר בסעיף 62א(א1) לפקודה ("הסעיף"), אשר בתוקף החל מתחילת שנת 2025. עקרונית, חברה זו היא חברת מעטים (נשלטת על ידי לא יותר מחמישה בני אדם), לה בעל שליטה אחד או שניים לרוב, עיקר הכנסתה נובעת מיגיעה אישית של בעל השליטה, היינו ממתן השירותים על ידו ללקוחות החברה. 

חברת ארנק – עתירת יגיעה אישית במישור הבינלאומי 

לכאורה, בהיעדר התייחסות מפורשת של המחוקק, הוראות הסעיף חלות גם בקשר לחברה זרה שמוחזקת על ידי בעל שליטה תושב ישראל. טיוטת חוזר מטעם רשות המיסים מעבירה מסר דומה ואינה מחריגה באופן פוזיטיבי חברות זרות מתחולת הסעיף. 

חברת ארנק במישור הבינלאומי מקימה מספר 'סכנות'. האקוטית מביניהן היא סוגיית הזיכוי מהמיסים הזרים. להלן, נתייחס לשתי נקודות בהקשר לכך. 

הראשונה, עיתוי מתן מלוא הזיכוי מהמס הזר, אם בכלל. בישראל, מנגנון 'ההשקפה' יעמיד את בעל השליטה בחשיפה למס בשיעור שולי גבוה כאילו פעל כיחיד מראשית דרכו העסקית. כזכור, ההקבלה המיסויית למצב זה היא חברה המשלמת מס חברות על רווחיה ובעלי המניות נדרשים לשלם מס נוסף בגין הדיבידנד שיחולק להם. בכך, מושגת השקילות המיסויית בין מי שבחרו לפעול כיחידים לבין מי שבחרו לפעול באמצעות חברה בבעלותם. 

חברת ארנק זרה עתידה לשלם מס חברות זר במדינה בה היא פועלת, עם זאת לא בהכרח יחולק דיבידנד במהלכה או בסיומה של שנת פעילות. 

כפועל יוצא, גם אם מס החברות ששולם על ידי חברת הארנק הזרה יינתן לבעל השליטה כזיכוי מהמס הישראלי (והוא צריך להינתן על פי מודל ההתייחסות לחברות שקופות בישראל – חנ"ז, חמי"ז, LLC על פי חוזר 5/2004), עדיין עשוי להיווצר פער בין נטל המס בישראל לעומת הזיכוי מהמס הזר. במילים אחרות, מופרת השקילות המיסויית במישור הזיכוי מהמס הזר, בוודאי ככל ולא חולק דיבידנד בשנה מסוימת. 

הנקודה השנייה, כהמשך ישיר של הראשונה, נוגעת לסיווג ההכנסה בהיבט הזיכוי מהמס הזר. בישראל נהוגה "שיטת הסלים" בכל הקשור למתן זיכוי מס זר. היינו, יש לדעת בגין איזה סוג הכנסה שולם מס זר בחו"ל על מנת לאפשר את הזיכוי. כך, מס ששולם בגין הכנסת ריבית שהופקה בחו"ל, יינתן כזיכוי כנגד חבות המס בגין ריבית זו בישראל. 

בלב סוגייה זו עומד הדיבידנד והמס בגינו שעשוי להיות מחולק מספר שנים לאחר סיומה של שנת פעילות מסוימת. ומה יקרה אז? תיווצר תקלת מס בדמות ערבוב בין 'סלים'. הדיבידנד הוא מקור הכנסה בפני עצמו, לעומת זאת, ההכנסה שתיוחס לבעל השליטה היא מקור הכנסה אחר – עסק/משלח יד. שיכוך של המצב המתואר היה חייב להינתן באמצעות החקיקה, או לכל הפחות באמצעות הוראות ביצועיות של הרשות המבצעת. מובן מאליו לדעתנו, שיש לאפשר, באופן חריג, את המס הזר ששולם בגין הדיבידנד (גם בדרך של ניכוי מס במקור) כנגד ההכנסה המיוחסת לבעל השליטה בעקבות חקיקתו של הסדר חדש זה של חברות ארנק.