מיסוי באזור לתושבים שאינם אזרחי ישראל

נעם שרעבי, עו"ד, רו"ח

ברון ושות' – משרד עורכי דין

ביום 9.1.08 פורסם פס"ד עמ"ה 531/07 עומר צביח נגד פקיד שומה אוטונומיה. בפסק הדין, במסגרת בקשה מקדמית, דחתה כב' השופטת מרים מזרחי על הסף את הערעור על שומה שהוציא פ"ש אוטונומיה, מטעמים של העדר סמכות עני ינית. פסק הדין נותן סקירה מקיפה בדבר השתלשלות חוקי המס ב"אזור" ונותן, בדרך אגב, הצצה על סמכויותיו ודרך עבודתו של פ"ש אוטונומיה.

כב' השופטת מזרחי קובעת, כי חוקי המס החלים ב"אזור", קרי אזור יהודה ושומרון, הינם החוקים שהיו חלים באזור ביום 7.6.1967, כל עוד לא שונו על ידי המפקד הצבאי באזור. משכך, על הכנסות ב"אזור" חל חוק מס הכנסה מס' 25 לשנת 1964 (להלן: "חוק מס הכנסה הירדני או החוק"), ותחיקת הביטחון, כפי שחוקקה על ידי מפקד האזור.

ומעשה שהיה כך היה: המערער, קבלן בניין במקצועו, ביצע מספר עבודות בנייה ביישובים הישר אליים ביהודה ושומרון. בגין עבודות אלה, הוציא פ"ש אוטונומיה למערער שומה בגין אי סבירות התוצאות העסקיות המדווחות ביחס למקובל בענף הבנייה, וכן על אי המצאת מסמכים.

המערער הגיש תובענה בבקשה לבטל הסכם שומה לשנים קודמות לצו האמור. ביום 1.5.07, ניתן בתובענה האמורה פסק דין בהסכמת הצדדים, ובו נקבע, בין היתר, כי התובע יהיה רשאי להגיש ערר על ההחלטה בהשגה לוועדת העררים, בהתאם לחוק מס הכנסה הירדני. המערער לא הגיש ערר לוועדת העררים, ובמקום זה בחר להגיש ערעור לבית משפט. (עמ"ה 531/07).

בעקבות כך, הגיש פ"ש בקשה לדחות את הערעור על הסף מחוסר סמכות עני ינית.

מפסק הדין, עולות כמה מסקנות שעושות סדר ומבהירות את סוגיית המס באזור ובתחום היישובים הישר אלים באזור והנה כמה מהן:

החוק החל בענייני מס הכנסה באזור כולו, הן לפני חתימת ההסכמים עם הרשות הפלסט ינית (מסמך הצהרת העקרונות מיום 13.9.93 והסכם הב יניים מיום 28.9.95) והן לאחריהן, הוא חוק מס הכנסה הירדני וצווים שהוציא המפקד הצבאי, ולאחריו ראש ה מינהל האזרחי שקיבל את סמכויותיו האזרחיות של המפקד הצבאי. חוק זה חל גם על חלקים שהוצאו בפועל מהגדרת שטח C, כמו י-ם, ההתנחלויות, האזורים הצבאיים והאזורים הישר אלים שבתוך שטח C (להלן: "היישובים הישר אלים").

הגוף האמון על יישום חוקי המס באזור הוא ה מינהל האזרחי ביהודה ושומרון, שהוקם באוק' 1981. עד לחתימת ההסכמים עם הרשות הפלסט ינית, ה מינהל האזרחי החיל את סמכויותיו על כל תושבי האזור, ומאז חתימת ההסכמים עם הרשות הפלסט ינית, הסמכויות בנושאי מיסוי ישיר באזור עברו לידי הפלסט ינים, למעט מיסוי ישר אלים ומיסוי היישובים הישר אלים. במקביל, נחתם הסכם עם הרשות הפלסט ינית, לפיו "ישראל תעביר לצד הפלסט יני סכום השווה ל: (א) 75% ממס ההכנסה שייגבה מפלסט ינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה המועסקים בישראל. (ב) הסכום המלא של המיסים שייגבו מפלסט ינים מהגדה המערבית ועזה המועסקים ביישובים הישר אלים.

בניגוד למס הכנסה, בו לא חלו שינויים, עקב הסכמים, בסמכויות האכיפה של חוקי המס ביישובים הישר אלים, בעני יני מע"מ, כל הסמכויות והאחריות הועברו מה מינהל האזרחי לרשות הפלסט ינית.

משכך, על שומות מס הכנסה של פלסט ינים, שעובדים בהתנחלויות, חלים חוקי המס באזור דהיינו החוק הירדני ותחיקת הביטחון. כפי שהוצאה על יד מפקד האזור, שיעורי המס הם לפי החוק הירדני וכן הליכי השומה. מי שאוכף את החוק בפועל הוא ה מינהל האזרחי (באמצעות פקיד שומה אוטונומיה), והכסף שנגבה אמור לעבור במלואו, לפי ההסכם, לרשות הפלסט ינית.

הערכאה המוסמכת לדון בעררים על שומות מס הכנסה לפי החוק הירדני, היא וועדת העררים שהוקמה לפי הצו בדבר וועדות עררים (יהודה ושומרון) (מס' 172), תשכ"ז – 1967. לבתי המשפט המחוזיים, בישראל אין כל סמכות עני ינית לדון בעררים כגון אלו. זאת כיוון שבמקום שהחוק קובע הליכים מיוחדים להגשת עררים והשגות בחוקי המס, חובה על הנישום לפעול בדרכים הקבועות בחוק, ואין הוא רשאי לעקוף דרכים אלה על ידי פנייה לבית משפט.

פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961, בסעיף 3א המפורסם, החילה על אזרחי ישראל הנמצאים באזור גם את החיוב במס לפי החוק בישראל.

פקיד שומה אוטונומיה פועל בשני כובעים: (א) מצד אחד, בכל הקשור לעובדים פלסט ינים העובדים בישראל (ולא באזור), פקיד שומה אוטונומיה פועל כזרוע של רשות המיסים, כפוף לרשות המיסים של מדינת ישראל ומחיל את הוראות פקודת מס הכנסה על ההכנסות הנובעות מעובדים אלו; (ב) מצד שני, בכל הקשור לעובדים פלסט ינים העובדים ביישובים הישר אלים באזור, פקיד שומה אוטונומיה משמש כזרועו הארוכה של ה מינהל האזרחי, שהוסמך על ידי הריבון באזור, קרי: המפקד הצבאי. ולכן, פקיד השומה, הפועל מכוח הדין החל באזור,  כפוף ל מינהל האזרחי, ולא לרשות המיסים של מדינת ישראל.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקש, ה מינהל האזרחי והמפקד הצבאי הם, בסופו של חשבון, זרועותיה הארוכות של הרשות המבצעת של מדינת ישראל. במספר רב של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון, כי המפקד הצבאי באזור חובש שני כובעים: כובע אחד – כריבון וכבעל הסמכות באזור, וכובע שני – כזרוע של הרשות המבצעת של מדינת ישראל. לנוכח האמור, קבע בית המשפט העליון, כי המפקד הצבאי כרשות מינהלית נתון – כמו כל רשות מינהלית אחרת – לביקורת השיפוטית של בג"צ. הערכאה המוסמכת להעביר את המפקד הצבאי וזרועותיו תחת שבט הביקורת השיפוטית – בעילות ה מינהליות השונות – היא בג"צ ולא בית המשפט המחוזי, ובכל מקרה לא כערכאת ערעור רגילה על החלטות פקיד השומה.

הערת המערכת: תודתנו נתונה לעו"ד רפי טוינה מהמח' המשפטית ברשות המסים על הארותיו.